יהושע טברסקי בחצר הצדיק
האדמו"ר רבי יוסף מאיר ז"ל

בשנת תרע"ז ערב ר"ח אלול נסתלק הרבי ממחנובקה ר' יוסף מאיר זצ"ל מגזע טשרנוביל. מראהו החיצוני העיד עליו שאדם דגול הוא. קומתו גבוהה וזקופה למרות רזון גופו שבא לו ממיעוט אכילה וסיגופים אחרים. מתוך הפנים החיוורים, המאורכים והמצומקים הציצו עינים - שני שביבי אש קודש. נדמה היה שהן חופשות כל חדרי בטן ואין דבר נעלם מהן. בימי חול ומועד, כאשר היה מוקף קהל חסידיו המרובים, נשתלהבו הפנים החיוורים הללו והיה שופע מהם זוהר רב
היה מרבה בתפילה וממעט באכילה, עד כדי תשישות הכוחות. הרופאים הזהירוהו על כך, אולם הוא לא יכול היה ליהנות הנאה יתרה מהעולם הגשמי. היה מאחר לשבת עד שעה מאוחרת אחרי חצות הלילה והיה משכים לקום. מעולם לא היה ישן על גבי כרים וכסתות. היה טובל את עצמו כל יום במקווה של מים חיים בין בימות החמה בין בימות החורף, כשמי המקווה הקרים צבטו את הבשר כבמלקחיים. וכשם שהקפיד על עצמו, כך הקפיד על בני ביתו ודרש מהם לצמצם את צרכיהם ולא לשאוף לדברי מותרות. ביתו היה מסודר בתכלית הפשטות ללא כל ברק ותפארת. את הכסף הרב שהכניסו לו מעריציו נתן ברובו לנצרכים לו. הרבה צדקה עשה בגלוי ויותר מזה בנסתר, כפי שנודע רק אחרי הסתלקותו
קנא לדבר ה' היה במובנה הטוב של המלה הזאת. בשובה ונחת השתדל להשפיע על הסרים מדרך היהדות המסורתית ולהחזירם למוטב. כאשר יצאה הגזירה על בני ישראל הלומדים בבתי הספר של הממשלה, לבקר את השיעורים גם ביום השבת, לא נלחם בזעם ובחימה באלה שנכנעו לגזירה זו, אלא השתדל על ידי מגע אישי למנוע אותם מחילול שבת
היה זה באחת משבתות החורף הרוסי הקר. בבית הכנסת החם נתכנסו המתפללים, זמן תפילת שחרית כבר הגיע ואילו החזן אינו מתחיל עדיין לפזם את "ברכות השחר", כי הרבי טרם בא. הוא בושש לבוא מפני שאותו בוקר של סופת שלג איומה חזר על בתי העשירים ה"משכילים" והתחנן לפניהם שלא ישלחו את בניהם לבית הספר. הוא, בעל הגוף החלוש מחמת הסיגופים, בוסס בשלג, שנערם והלך, מקצה העיר ועד קצה, בתקווה, שיעלה בידו להציל נפש מישראל מלשקוע ביוון-החטא הנורא של חילול שבת. וכאשר ראתה ה"אריסטוקרטיה" המאכנובקאית את מסירותו הגדולה נרתעו ברגע האחרון ומנעו את בניהם מללכת לבית הספר, על אף סכנת הגירוש משם. ה"משכילים" ידעו, שקנאותו ודביקותו בתורת ישראל קשורה באהבתו הגדולה לישראל, והעריצוהו על כך ולעתים גם שמעו בקולו
בימי משפט בייליס צם ימים רבים, שבייליס יצא זכאי בדין. באותם הימים התיר לקרוא את העתונים הרוסים אף בשבת ודרש שיבואו לספר באזניו על מהלך משפט זה
בשעת מלחמת העולם הקודמת החזיק וכלכל בחצרו כמאתיים יהודים, שלא רצו להקריב עצמם בשביל מלכות הרשעה. הרבי לא בדק, את כל הנמלט אליו קיבל תחת חסותו, המציא לו מקום לינה וציוה לכלכלו מן התמחוי שבמטבח החצר. הגבאים ובני משפחתו דרשו ממנו למשוך את ידו בכך, שמא יוודע הדבר לרשות ויעמידו אותו לפני בית דין צבאי ויש בזה משום פיקוח נפש ממש, אך הוא לא שמע לעצותיהם ודרישותיהם. סוף סוף נודע הדבר והמשטרה ערכה חיפוש בחצר. הרבי יצא על סף הדלת לקבל את פני השוטרים. ומשראו אלה את הצדיק עומד לפניהם, הסתלקו כלעומת שבאו מבלי שהעיזו לצוד את צידם
כל נדכה וכל שבור לב היה מתעודד על ידו והיה מוצא ניחומים בדברי רבו. עם "בעלי המוחין" שבין חסידיו אהב לבלות שעה ארוכה בשיחה על עניינים שונים. יודעי ח"ן הרבו לדון אתו בחכמת הקבלה. מפורסם היה אצלם, שידע רב לו בחכמה נסתרה זו
שעת הסתלקותו מן העולם היתה בשעת מהפכה בעולם. בשנת תרע"ז פרצה המהפכה הרוסית - מהפכת פברואר - שהביאה אתה את הקץ לשלטון הרשע ברוסיה. היהודים נשמו לרווחה, "כי היתה רוח אחרת מסביב". יהודים וגויים האירו פנים זה לוה. שונאי ישראל נהפכו לאוהבים כביכול, בתהלוכות ההמונים שנערכו אז בכל עיר ובכל כפר צעדו בסך יהודים וגויים, רבנים וכמרים יחד. לא היה איש שלבו לא נמשך אחרי סיסמות הדרור והחופש. ואחד המעטים שצפו מראשית דבר אחרית דבר היה אדמו"ר ממאכנובקה זצ"ל. הוא אמר אז, שסבל רב עתיד עמנו לסבול בתוצאות המהפכה הזאת, כשם שסבלו אחרי המהפכה הצרפתית. האנושיות איבדה את שיווי משקלה ומטוטלת העולם התחילה להטלטל בין שמאל לימין. מתוך עשרת הקבין של צרות שירדו לעולם נוטלים ישראל תשעה מהם. אז לא היטו אוזן לדבריו, לא ירדו לסוף דעתו. הלב פעם ועלז, הרגלים צעדו בקצב לצליליה המתרוננים של ה"מארסליזה" ולא יכול היה להאמין שימים שחורים עתידים להתרחש. רק עיניו הבהירות של אותו צדיק ראו מה שרוב בני אדם לא ראו




          web page authored by David Twersky   davidtwer@hotmail.com     www.tavron.com