|
|
ר' העשיל ותפיליו
|
|
|
| בימיו של הבעל-שם-טוב היו מפורסמים בחסידותם ובצדקנותם שני סופרי סת"ם, שהיו בקיאים בקבלה וידעו לכוון כוונות עמוקות בכתיבת התיבות והאותיות של המזוזות, התפילין וספרי התורה
|
| אחד מהם היה רבי הירש, מתלמידיו של הבעש"ט. מכיוון שהיה דבוק ברבו והיה ידוע בשם הסופר של הבעל-שם טוב, נקראו פרשיות התפילין שלו בשם התפילין של הבעש"ט. בימינו נמצאות כמה פרשיות תפילין כאלו בידי אדמורים שבארץ ישראל ובאמריקה
|
| ידוע גם ספר התורה של הבעש"ט, שנכתב על ידי ר' הירש סופר, והוא מצוי בבית הכנסת של הרבי ממחנובקה שליט"א החונה בק"ק בני ברק
|
| סופר אחר, קשיש מר' הירש, היה ר' אפרים. אף הוא חי בדורו של הבעל שם טוב. איש קדוש היה ובקיא גדול בתורת הח"ן. הייריעות, שנכתבו על ידו לפי הקבלה, ובמיוחד לפי שיטת האר"י ז"ל, רוח של קדושה היתה שורה עליהן
|
| אגדה חסידית מספרת עליו, שלעת זקנתו חשב להניח ידו מכתיבה. אולם נרמז לו מן השמים להמשיך במלאכת הקודש. הורידו לו ממרומים קסת מלאת דיו. בדיו טהורה זו הספיק לכתוב חמישה זוגות תפילין.
יראים ושלמים השתדלו להשיג תפילין של ר' אפרים ולהתעטר בהן בקדושה ובטהרה. תפילין של ר' אפרים הן כעת יקר המציאות
|
| .ב
|
| ר' השיל, שהוא מגזע צדיקים, קיבל בירושה תפילין של רבי אפרים. והוא מתעטר בהן בוקר בוקר בדחילו ורחימו ומתאמץ לכוון ליבו לפאר שמעל ראשו שתמשך השראה על תפילת השחרית שלו
|
| רגיל הוא ר' השיל להתפלל במנין השלישי שבבית הכנסת שלו. וזהו המנין האחרון, שמתכנסים בו חסידים ואנשי מעשה. במנין זה מאריכים בתפילה, מתפללים לאט, ואין השעה דוחקת
|
| במניינים הראשונים מקפידים להתחיל ברגע הקבוע, ממש בו הרגע, על כך משגיח הגבאי החרוץ והמסור האוהב סדר. הוא הרגיל את קהל המתפללים לדיוק נמרץ. הרוצה לעבור לפני התיבה ולהתחיל בתפילה דקה לפני הזמן, יעכב הגבאי בעדו. הוא טוען אז בצדק, שבגלל דקה זו עלול אחד המתפללים לאחר ל"ברכו", או ל"קדושה". אף לא יתן הגבאי לאחר את התפילה ברגע, שלא יהיו נפסדים אלה שהקדימו לבוא בזמן הקבוע. המתפללים מכירים טובה לגבאי על כך
|
| ואילו המניין השלישי הוא מעל לזמן, כדרכם של חסידים מובהקים
במנין זה יש פנאי לשהות שעה קלה לפני התפילה, ואף לדרוש איש בשלום רעהו ולשוחח מעט שיחת חולין של תלמידי חכמים
|
| עם ר' השיל אוהבים לשוחח אודות תפילין. שכן תפילין מושכות את העין אף בחיצוניותן. ה"בתים" גדולים. שום מתפלל אחר אין לו תפילין גדולות כמו של השיל. הרואה אותן שואל מיד לטיבן של אלה
|
| וכשעומד ר' השיל ומסביר, שהתפילין שלו נכתבו לפני מאתיים וחמישים שנה, מתענינים לדעת, אם הוא מוסרן לבדיקה מתקופה לתקופה, ואם שיני הזמן לא פגעו בהן חס וחלילה
|
| אך ר' השיל מודה, שאין הוא נוהג לבדו ק אותן. כי מסורת היא בידו מאבותיו הקדושים, שלא לפתוח את ה"בתים", אלא אם כן עוברות התפילין מרשות לרשות לאחר "מאה ועשרים"... הוא עצמו מסר את התפילין לבדיקה לאחר שעברו אליו בירושה, ומאז, זה כמה עשרות שנים, שלא נבדקו
|
| השומעים תמהו על התנהגותו זו של ר' השיל וגם נדו לו במקצת. סוף סוף יש לחשוש, שמא לא נשתמרו במשך הזמן הארוך וחל בהם פגם כל שהוא חס ושלום
|
| .ג
|
| באחד הימים בא ר' השיל לבית הכנסת, ובידו, נוסף על תיק הטלית והתפילין, בקבוק משקה ומיני תרגימא.
היום יום זכרון לך ר' השיל? - שאלו המתפללים. לאוו! - ענה להם. אם כן ודאי סיימת מסכת? - המשיכו לשאול, גם על שאלה זו באה תשובה שלילית. אם כך, על מה ולמה ה"תיקון" שהבאת? הוסיפו לשאול בסקרנות
|
| על כך אספר לכם אי"ה, אמר ר' השיל, ובאין ברירה, חיכו בציפיה לספורו שיבוא עם סיום התפילה.
לאחר התפילה ולימוד משניות מפי הרב, סובבו את ר' השיל ויחד עם שתיית "לחיים" שמעו את אשר אירע לו
|
| בזמן האחרון נתערער קצת בטחונו של השיל בתפיליו. הגיעה אליו שמועה שאדמו"ר אחד מתל אביב היו לו תפילין של הבעש"ט, ולאחר בדיקה נמצאו פסולות, רחמנא ליצלן. אדמו"ר אחר מבני ברק שיש גם לו תפילין של ר' אפרים הזמין אליו סופר סת"ם לעבור עליהן, ולדאבון לב הצדיק והחסידים נמצאו כפגומות
|
| לאחר הרהורים קשים בלב החליט אף הוא למסור תפילין שלו לבדיקה, לשם כך בחר בסופר חסיד וירא שמים, ובלב חרד לקח את תפילי הפאר שלו והביאן אליו. הוא דרש מאת הסופר לפתוח את ה"בתים" בנוכחותו, שכן בענינים אלה אין לסמוך אף על האיש הנאמן ביותר
|
| הסופר, כששמע של מי הן הפרשיות שעליו לבדוק, אמר שהיה כדאי מקודם לטבול במקווה, אלא מחמת דחיקות השעה יסתפק בנטילת ידים, מכיוון שבאותו יום בבוקר כבר טבל במקווה
|
| לקח הסופר תחילה את התפילין של ראש ובחרדת קודש חתך את הגידים ופתח את ה"בית". הפרשיות הוצאו זו אחר זן, ומראיהן הכללי הביא להקלת המתח של ר' השיל והסופר גם יחד. הקלף היה במצב מצוין. צבעו לבן ולא הצהיב כל עיקר. כאילו רק תמול שלשום כתבו עליו. והאותיות שחורות משחור ומבריקות, כאילו רק לפני זמן קצר נרשמו ונכתבו בקולמוסו של הסופר. אמנם בין הקיפולים של הפרשיות נמצאו שרידי תולעים. אך אלה לא הביאו כל נזק לקלף או לאותיות
|
| כאשר נפתחה התפילה של יד נתגלה אותו מראה. אמנם במקום אחד היתה דבוקה תולעת מתה בסמוך לאחת האותיות. מחמת התולעת, אי אפשר היה לעמוד על מראה האות. הסיר הסופר בזהירות את התולעת, והאות נראתה שלמה ללא כל פגם. לחש הסופר לעצמו: צדיקים, אין רימה ותולעת שולטות בהם, הפלא ופלא
|
| לאחר ההבטה הכללית, נגש הסופר להתבונן ולהגיה היטב כל תיבה וכל אות. אחר כך קבע ללא כל פקפוק שהתפילין כשרות בתכלית הכשרות, והוסיף - מה גדול הפלא! תפילין הקיימות זה למעלה ממאתיים וחמישים שנה, כאילו זה עכשיו הותקנו! גדולים מעשי צדיקים
|
| עם גמר ההגהה היסודית הראה הסופר לר' השיל את המיוחד שבאותו כתב של ר' אפרים הקדוש, הנה, הסתכל נא, הראה הסופר באצבע, ב"פא" של התיבה "פרעה", שבפרשת "והיה כי יביאך", כל "פא" שונה בצורתה מ"כף" על ידי קטע של קו היורד מראשה ונכנס מעט פנימה. כאן בפרשיות של ר' אפרים נמצאת "פא" זעירה בתוך ה"פא" הגדולה במקום קטע הקו. וכך הוא גם ב"פא" של התיבה "פן" בפרשת "והיה אם שמע
|
| באותה פרשה מזדקרת החית של "וחרה". חית זו גדולה משאר החיתין ורגליה יורדות מן השורה וציציות ופיפין יוצאות מהן. הרושם הכללי של החית הזאת, כאילו שרויה היא בזעם וכועסת.
שאר החיתין מורכבות מ"ווין" ו"זיינים" לפי שיטת הסופרים, הכותבים על פי כוונת האר"י ז"ל
|
| הסופר עמד ומנה עוד כמה דברים אופיינים בתפילין אלה. אולם, מי אנחנו, המשיך הסופר בדבריו, שנעמוד על עומק הכוונות שייחד ר' אפרים הצדיק, בכתיבת הפרשיות הקדושות. אלה הם רזי דרזין, ואין באפשרותנו לפענחם
|
| המתפללים שמעו בענין רב לדבריו המופלאים של ר' השיל ואצלו לו ברכה שיזכה לצאת בתפילין שלו לקבל פני משיח צדקנו במהרה בימינו
|
