יהושע טברסקי בחצר הצדיק
מאורעות ספר התורה של הבעש"ט


בארון הקודש בבית המדרש של סבי האדמו"ר רבי יוסף-מאיר ממחנובקה זצ"ל, היה מונח ספר תורה, שהתיחסו אליו באופן מיוחד. היה זה ספר התורה של הבעל שם טוב הקדוש, שהיו קוראים בו רק ב "שבת מברכים" ובימי חג, ורבים שאפו אז לעלות לתורה. מחמת עתיקותו של הספר, היו מגיהים את הפרשה בכל פעם, לפני שעמדו לקרוא בספר תורה זה

זכור לי ר' מרדכי-ברוך הסופר, מזקני החסידים, שהיו מעסיקים אותו בעבודת הגהה זו. הוא היה עובר בקולמוסו על אותיות שנפגמו או שנהפכו לחום. עבודת המילוא היתה נעשית "בדחילו ורחימו". בהכנות מרובות היה הסופר מכין עצמו לעבודת קודש זו ולפני העבודה היה טובל את עצמו במקוה טהרה

כיצד הגיע ספרו של הבעש"ט לסבי האדמו"ר ממחנובקה, על כך שמעתי מפי הרב ר' ברוך דרוהוביצ'ר ז"ל, נכד הבעל שם טוב, ששימש גם במשך זמן מסויים בתור רב במז'בוז': ספר התורה עבר בירושה לנכדו של הבעש"ט הצדיק ר' ברוך ממז'בוז' זצ"ל. ממנו ירשוהו נכדיו, שני אחים, שהתקשו להתחלק בחפץ הקדוש והיקר הזה, כי כל אחד רצה בו ולבסוף מכרוהו להאדמו"ר מסקווירה ר' יצחק זצ"ל, בנו של הצדיק ר' מרדכי מטשרנוביל, שהיה ידוע כמחבב ומעריץ מיוחד כל דבר שהיה שייך לבעש"ט. ותנאי התנו צאצאי ר' ברוך ממז'בוז' ז"ל עם הרבי מסקווירה, שבכל עת שיזדמנו לחצרו, יאפשרו להם לעלות לתורה בספרו של זקנם הבעש"ט. מרבי יצחק מסקוויירה ירש את הספר נכדו הרה"צ ר יוסף מאיר ז"ל ממחנובקה

לפני מלחמת העולם השניה היו ידועים בעולם החסידות שני ספרי תורה שלמים של הבעש"ט וחצי ספר אחד, שהושלם אחר כך

הספר השני היה נמצא בבית טשרנוביל, וחצי הספר היה אצל אחד מאדמו"רי רחמסטריבקה וכעת נמצא בחצר ויז'ניץ בבני ברק

גורלו של הספר שנמצא בבית טשרנוביל אינו ידוע לי, ואילו הספר שהיה במחנובקה נמצא כעת בארץ ישראל

הרפתקאותיו של הספר ופרשת הבאתו לארץ ישראל כרוכים במעשי ניסים, ועוד טרם הגיעה השעה לדבר עליהם בפומבי. עכשיו מונח הספר בבית מדרש שהקים בנו של האדמו"ר רבי יוסף מאיר זצ"ל ממחנובקה הלא הוא הרב ר' אברהם-יהושע-השיל טברסקי שליט"א בבני ברק

על מאורע חשוב שקרה לספר זה, שניצל בנס ממש, אספר כאן. בשנים הראשונות לשלטון הבולשביקים באוקראינה באו אנשי שררה והחרימו את ספר התורה של הבעל שם טוב ולקחוהו למקום בלתי ידוע. הרבי ממחנובקה הצטער על כך צער רב וימאן להתנחם. ובעצם ימי הצער ההם בא פתאום שליח מטעם השלטון המקומי אל הרבי והודיע לו שיסע לעיר סמוכה אחת, ויקבל שם במקום מסוים ספר התורה שהותרם. ואומנם הספר הוחזר בשלמותו יחד עם "עצי החיים" של כסף שהיו עליו, אם כי השלטון נוהג היה להחרים בין כה כלי כסף וכלי זהב מכל איש ואיש. החסידים חגגו את המאורע בהודיה לא-ל ובשמחה וראו בכך מעשה נסים מהשמיים


ר' צבי הירש סופר ז"ל


ספרי התורה של הבעש"ט נקראים על שמו של מייסד ההסידות. לא משום שהוא כתבם. כתב אותם ר' צב' הירש סופר, שהיה נמנה על "בני היכלא" של הבעש"ט. הוא כתב אותם על פי פקודתו והשראתו של רבו הקדוש

שמו של ר' צבי-הירש סופר נזכר כמה פעמים בספר "שבחי הבעש"ט", שנכתב כידוע על ידי ר דוב-בער שוחט בעיר ליניץ שברוסיה. המחבר היה חתנו של ר' אלכסנדר שוחט, ששימש סופר ראשון אצל הבעש"ט

בתחילת הספר "שבחי הבעש"ט" אנו קוראים דברים אלה: "שמעתי מפי חותני זלה"ה ה"ה מו' אלכסנדר שוחט, שהיה אצל הרב החסיד הקדוש רבן של בני הגולה, מורנו ורבנו מו' ישראל בעל שם טוב ממעזיבוז, שהיה אצלו סופר שמונה שנים. כמה שנים קודם ביאת הסופר מו' צבי, ואחר כך היו שניהם סופרים מחמת שהיה עסקו גדול על אחד, ונעשה אחר כך שו"ב. מטעם שהיה לו צער גידול בנים. והבעש"ט נתן לו מקום בק"ק שדה לבן, ואחר כך היה שוחט בק"ק ברדיטשוב

ר' צבי הירש, שמילא את מקומו של ר' אלכסנדר סופר, היה מקורב מאוד אל הצדיק. בכמה מהספרים שנקבצו בספר "שבחי הבעש"ט", נזכר שמו של ר' צבי-סופר כמלווהו הנאמן של הבעל שם טוב במסעיו על פני רחבי אוקראינה

גם לפי הסיפור החסידי על נסיון עלייתו של הבעש"ט לארץ ישראל ועל העיכובים שחלו בדרך נבחר ר' צבי, מכל שאר התלמידים, להיות בן לוויה לבעש"ט. ובהמשך הסיפור מתגלה כוחו של סופר סת"ם זה. כידוע מן הסיפור הזה, עיכבו מן השמים את עלייתו של הבעש"ט לארץ ישראל וסילקוהו מכל ה"מדרגות", עד ששכח את כל תורתו, ואף שמות האותיות ה"אלף-בית" נמחקו מזכרונו. אז פנה הרב לעזרת תלמידו. ור' צבי סופר השיב כי גם הוא שכח את כל תלמודו ורק שמות ה"אלף-בית" זוכר הוא עדיין. התחיל ר' צבי לקרוא את שמות האותיות, כשהצדיק עונה אחריו בהתלהבות עצומה כדרכו, עד שנחה עליו שוב רוח הקודש. ובזכות הסופר העוסק בכתיבת אותיות התורה, ניצל, איפוא, הבעש"ט מצרה גדולה

בספר "משנת הכמים" על הלכות סת"ם (נדפס בז'יטומיר, שנת תרי"ח) מובא מכתבו של ר' גרשון מקיטוב, גיסו של הבעש"ט, שנשלח מירושלים אל ר' צבי סופר (ר' גרשון מקיטוב עלה, כידוע, בסוף ימיו לארץ ישראל ונתיישב בירושלים). המכתב הזה הדן בצורת האותיות מתחיל כך: "אהובי ידידי דבק לי מאח ה"ה התורני החסיד מהר' צבי הירש סופר דק"ק מעזיבוז

סיפור חסידי מוסר על ראשית היותו לסופר סת"ם. הבעש"ט ציווה לתלמידו לצאת אל מחוץ לעיר, לתוך היער הסמוך, ולעמוד שם בין עצים עבותים וחסונים. כעבור שעה קלה הגיע למקום הזה גם רבו הקדוש ואמר לו: "תא ואחווי לך תפילין דמארי עלמא" (בוא ואראה לך תפילין של רבון העולמים). אולם עלינו לטבול קודם במקווה. מיד עג הבעש"ט עוגה בין העצים ובתוכה נתהווה מקווה מים טהורים. אחרי שטבלו במקווה נמסרו לר' צבי סודות וכוונות הקשורים בכתיבת אותיות התורה. מאז - מוסיף הסיפור - ראה ר צבי בעת כתיבת תפילין וספר תורה, מסוף העולם ועד סופו

בבית הרבי מסקווירה נמצא מלבד ספר התורה של הבעש"ט, כאמור למעלה, אף "תיקון הסופרים"של הבעש"ט, שעל פיו כתב ר' צבי את ספר התורה. על כך שמעתי מפי אחד מזקני התסידים, שהוסיף לספר לי, כי התיקון הזה קיבל האדמו"ר בתור "נדן" תמורת אלף רובלים בכסף

פרשיות תפילין שכתב ר' צבי הירש סופר מכונות בשם "תפילין של הבעש"ט" והן נמצאות בידי כמה אדמו"רים. תפילין אלה ערכן רב, ואילו ספר התורה של הבעש"ט לא יסולא כפז


צורת האותיות בס"ת של הבעש"ט

מלבד הנסתר, מהו הנגלה בספר התורה של הבעש"ט, הנראה לעינו של כל מעיין בו ? אמנם נראים לעין כמה הבדלים בצורתן של אחדות מהאותיות. לדוגמה, כמה "חיתין", שלרגליהן כעין צורת הרגל השמאלית של ה"תיו". כלומר, רגליהן אינן ישרות כב"חית" רגילה, אלא מתעקמות למטה לצדדים, כלפי חוץ. הרגל הימנית מעוקמת לצד ימין והשמאלית - לצד שמאל. גם ה"פא" שונה לפעמים מ"פא" ידועה ומקובלת. ב"פא" רגילה נכפף הסניף היורד מראש האות, מצידה השמאלי. ונכפף פנימה. כפיפה זו מבדילה את ה"פא" מה"כף" כידוע. מתג הכפיפה ב"פא" של ר' צבי סופר עשוי אף הוא כעין "פא" קטנה. "פאין" כאלה מכונות בפי סופרי סת"ם בשם "פאין" כפולות

פא" כזאת ראיתי גם בפרשיות התפילין של ר' אפרים סופר, שקדם לר' צבי סופר במספר שנים. אגב, גם פרשיות התפילין של ר' אפרים סופר חשובות מאוד בעולם החסידות

בתיבות מסוימות בס"ת של הבעש"ט יש גם ל"עין" צורה מעט שונה, כגון בתיבות "מצרעת" (שמות ד, ו), ו"כתועפת" (במדבר כג, כא). פה ושם אתה יכול גם להבחין בשינוי מה בצורה של ה"נון". אותיות אחרות מצטיינות ב"תגין" שעל ראשיהן, אם שה"תגין" יתרים הם, או שהם ארוכים יותר

כמה מהשנויים האלה אינם נראים מיד לעינו של איש פשוט. רק סופרי סת"ם מובהקים ירגישו בהם. מסופקני, אם שנויים אלה מהווים בעיות הלכתיות שעליהן התעוררו חילוקי דעות בין הפוסקים

אולם יש לציין פרט אחד, שביחס אליו הובעו דעות שונות בין פוסקי ההלכה. בפסוק "לא יבוא פצוע דכה בקהל ה"' (דברים כג, ב) נכתבת המלה "דכה" ב"הא" בסוף, לפי רוב ספרי התורה שבידינו. ובספר "שערי אפרים" כתוב: "פצוע דכה" - "לכתחילה יש לכתוב ב"הא", אף על פי כן אין להגיה אם נמצא כתוב ב"אלף". ומשום כך אין להוציא אחרת" (שער ו, מד). כלומר: אם קראו בספר תורה שבו המילה "דכא" ב"אלף", אין זו טעות שבגללה יש להוציא ספר תורה אחר. מכל מקום משובח הוא ספר התורה, לפי דעת בעל "שערי אפרים", שבו המלה "דכה" ב"הא

ואילו בספר התורה של הבעש"ט כתובה "דכא" ב"אלף

כאן המקום גם להעיר, שבתנ"ך של קסוטו, שהוגה על פי כתב היד העתיק של בן אשר, ועל פי כתב היד המפורסם שנשמר בעיר חלב, מצאתי כתוב "דכא" ב"אלף

מלבד השינויים שבכתב, שעליהם שוחחנו, נמצא עוד פרט חשוב, המציין את ספר התורה של הבעל שם טוב משאר ספרי תורה, והוא הפיסוק בין הפסוקים. יש בו רווח מעט בין פסוק לפסוק. בקשר לזה כותב המחבר ב"יורה דעה": "וכן ספר שיש בו פיסוק פסוקים פסול (רע"ד, ז') ועל כך מעיד הרמ"א: "ודוקא שעשה הפסק בדיו, אבל אם הניח אויר בין הפסוקים, כל שאין שיעור פרשה כשרה". כוונת הרמ"א ל"הפסיק בדיו" היא כפי הנראה לסימני נקודות כנהוג בחומשים. כפי שזה משמע מתוך תשובות הריב"ש שאליה מתיחס הרמ"א. ואמנם הפיסוק בס"ת של הבעש"ט הוא רק אוויר, ברווח בין הפסוקים, כאמור למעלה






          web page authored by David Twersky   davidtwer@hotmail.com     www.tavron.com