|
|
ר' איציקל מסקווירה זצ"ל
|
|
|
| מלך ביופיו תחזינה עיניך" - כך היו מדגישים בחרדת קודש השרידים הישישים של חסידי סקווירה, בעת שהיו משוחחים על רבם, שזכו להסתופף בצילו בימי נעוריהם
|
| לפני שנים היית פוגש אותם ברחובותיה של תל אביב הקטנה ובחפץ לב היו מספרים לך על מייסדה של חסידות סקווירה - הצדיק ר' איציקל זצוק"ל, כפי שקראו לו מתוך יחס של חיבה והערצה. בגעגועים גדולים ובהתרגשות רבה קלחו סיפוריהם על רבם, שהערצתם אליו גברה והלכה עם רבות השנים
|
| עם אחד מאלה, שהגיע לגיל המצוות בשנות חייו האחרונות של הרבי, שוחחתי ארוכות. הוא כרך לו את תפיליו וברך אותו באותה שעה, שיזכה במשך שנים הרבה לקיים את מצוות תפילין. האיש זכה אמנם לאריכות ימים, והוא תלה זאת בברכת הרבי הזקן
|
| הוא תאר לפני בשירטוטים בהירים את דמותו של הצדיק
|
| מאן מלבי - רבנן" - כאשר ראית את רבה של סקווירה, עמדת על משמעותה של אמרה זו. תפארת שיבה עטרה את ראשו, וראשו של הצדיק התנשא על קומה תמירה. גוון פניו צח היה, גבותיו עבותות היו, ומתחת לגבותיו דלקו שני לפידים, שמהם שפעו אורות קודש, אורות שחיממו את הלב והיו משפיעים רוח של טהרה, רוח של יראת שמים על הנמצאים במחיצתו
|
| בידוע, כי שמונה בנים היו למגיד מטשרנוביל, ולפי סדר היוולדם, קדם ר' יצחק מסקווירה לצעיר שביניהם. עליו היו אומרים החסידים, שהוא בבחינת יוסף הצדיק שנולד לפני בנימין הצעיר בבני יעקב. וכיוסף היה יפה תואר ויפה מראה - הנאה בבנים
|
| נוסף על מראהו, שעשה רושם רב על רואהו, היה לצדיק קול נעים ולוטף, ספוג חום שבקדושה.
בימים מיועדים היה הרבי עובר לפני התיבה בבית הכנסת הגדול שבחצר, שבו היו מתכנסים אז אלפי חסידים. קולו של הצדיק היה משתפך בנעימה קדושה ומעורר בלב המתפללים כיסופים להיזדככות והתעלות לדרגות גבוהות יותר של טוהר וקדושה
|
| סקווירה היתה עיר מחוז מרוצפת בכבישים ומידרכות, כיאה לעיר גדולה.
החצר הוקמה בשולי העיר, בשטה החולות. היא היתה עשויה בצורת "מם" סופית. מעברה האחד נמשך הכביש, שחיבר את סקווירה למסילת הברזל קיוב-אודסה. מעברה השני הפריד בין העיר לחצר נחל, שהיה עולה על גדותיו באביב בעת הפשרת השלגים ומציף את המקומות הנמוכים שבחצר.
רובה של התצר היה מוגבה, ולשם לא היו מגיעים מי השטפונות. במקומות הנמוכים היה נטוע גן ועשב רב גדל היה שם. לאחר שירדו המים לאפיק הנחל, בחודשי הקיץ, היה נעים לטייל בגן ולהנות מאווירו הצח
|
| בסמוך לגן על גבעה נמוכה-שטוחה היה בנוי בית המדרש הגדול והמרווח. תקרתו נתמכה על ידי שתי שורות כמהיזם עגולים-עבים, שעמדו במרכז האולם
|
| בקרבת בית התפילה נמצא ביתו של הצדיק. הבית נבנה אף הוא על גבי שטח מורם, כפי הנראה כתריס בפני השטפונות. בין הבית ובין בית המדרש נמתח גשר עץ קטן, לשם מעבר נוח ממקום למקום, שכן בין בית הכנסת לבין בית המגורים היה ערוץ. בביתו של הצדיק היו שני אולמות, שבהם היו מתכנסים הבאים להיראות לפני הרבי. אולם אחד נקרא בפי החסידים - "האולם . הלבן", והאחר - בשם "האולם הכחול, לפי צבע כתליהם
|
| באולם אחד נמצאה הספריה הגדולה של הצדיק. שם בספריה נבנו ארונות קיר רבים, ובהם ספרים רבים: ספרי ש"ס ופוסקים, ספרי הגות ומחשבה, ספרי קבלה, היו שם גם ספרים יקרי ערך, כגון ספר "הצורף" העוסק בתורת הקבלה, "תיקון הסופרים" של הבעש"ט, שעל פיו כתב ר' צבי סופר את ספר התורה של הבעש"ט
|
| שמע הרבי מסקווירה כהוגה דעות ובעל מחשבות הגיע למרחקים. משכילים היו באים אליו ומשוחחים איתו בשאלות העומדות ברומו של עולם. עם מומר אחד לתאבון התווכח הרבי ארוכות והשתדל להחזירו למוטב, לבסוף אמר לו: אם חס ושלום יתברר שאיתך האמת, מה הפסדתי אני שניהלתי דרך חיים לפי תורתנו הקדושה? אולם אם תיווכח, לאחר שתתייצב בעולם האמת למסור דין וחשבון על מעשיך בעולם הזה, הרי לא תוכל אז לתקן את מעוותך. הדברים האחרונים נכנסו לליבו של החוטא, והוא חזר בתשובה
|
| אף עורך "המליץ", אר"ז המפורסם, בא מפטרבורג לבקר בסקווירה אצל רבה הנודע, הוא דן איתו שעה ארוכה בכמה ענינים
|
| הרבי אמר אחר כך לאחדים מנכבדי חסידיו: ראש המשכילים הקיף אותו בשאלותיו, ובעזרת השם בספר זה - בשעת שיחתו החזיק הרבי את הספר בידו - מצאתי תשובה ניצחת לאחת מטענותיו הקשות. הרבי סתם את דבריו ולא פרש, והחסידים לא העזו לשאול לפרטים. הם רק הספיקו להתבונן בשם הספר, והבינו, שתוכנו - מדע
|
| משכיל אחר שאל את הרבי מתוך קינטור, מה טעם בערוב? נועצים מקל מכאן, ומקל מכאן, מותחים עליהם חוט, וזה די לאפשר טלטול בשבת
|
| החזיר לו הצדיק במעט בדיחות הדעת
|
| אם איש מושיט לרעהו אצבע אחת, הוא פגע בכבודו ? לא ! ואם שתיים? לא ! אבל אם שילב בין השתיים אצבע שלישית הרי במחילת כבודך יש בכך משום עלבון, והמעשיך הרבי, כשפניו מרצינים, זה כוחו של צרוף! כאשר משעבדים את ה"חומר" ל"צורה", הופכים פרטים חסרי ערך לברכה רבה, או חס ושלום לקללה
|
| בסקווירה לא נהגו להגיד דברי תורה בשעת "עריכת השולחן". בזה נטה הרבי מדרך אביו ר' מוטילי המגיד מטשרנוביל ומדרך סבו הקדוש ר' נחום בעל "מאור עינים". וכאשר שאלוהו לטעמו של מנהג זה ענה: לאבותי הקדושים נתגלו סודות התורה מלמעלה, וניתנה להם רשות לפרסם אותם בין חסידיהם. ואני מקיים את דברי החכם מכל אדם: "חושך אמריו - יודע דעת" (משלי י'ז, כז
|
| השיחה באה במקום "אמירת תורה". בשעת "מלוה מלכה" במוצאי שבת היו באים לחדרו המרווח של הצדיק מחשובי החסידים והמקורבים ביותר, והרבי היה מספר אז סיפורי מעשיות ורעיונות חסידיים
|
| פעם בשעה כזאת פנה הרב אל חסיד, שבא מליטא ואמר לו: אתה, הליטאי, ודאי מופרך בעיניך הנוהג שלנו לאחר בתפילת שחרית, שלא ככתוב ב"שולחן ערוך". הבה ואסביר לך טעמו של הענין
|
| על הפסוק "ושמרתם את המצות" (שמות יב, ח) - נאמר במכילתא - "ר' יאשיה אומר: אל תקרא כן, אלא ושמרתם את המצוות. כדרך שאין מחמיצין את המצה, כך אין מחמיצין את המצווה
|
| שיעור החומץ של הבצק של מצות הוא י"ח דקות, אבל אם לשים את הבצק בלי הרף אין הוא מחמיץ. אף כך אין מחמיצין את המצווה, אם עוסקים בה ומתכוננים אליה. וכן ביחס לתפילה, אנו כל הבוקר מכינים עצמנו לקראת התפילה, ואין אנחנו מסיחים דעתנו ממנה, לכן אין אנו מחמיצים אותה וכך עשו החסידים הראשונים, שהיו שוהים לפני התפילה
|
| בהזדמנות אחרת שוב נגע הצדיק בשאלת התפילה והביא הסבר אחר בנידון זה
|
| על המלים - "בחרבי ובקשתי" (בראשית מח, כב) אומר התרגום: "בצלותי ובבעותי". התרגום בא להשמיענו שכשם שיש להדריך את הקשת, לפני שיורים, ועוד - יש לכוונה זמן רב לפני שקולעים בה אל המטרה, אף כך בענין התפילה - "צלותי ובעותי" יש להדריך את עצמנו ולהתכונן אליה במשך שעה ארוכה
|
| מתוך דוגמאות אלה אנו עומדים על אורח שיחותיו של הצדיק מסקווירה, כי היו רבות תוכן ורבות ענין. על שיחותיו של הצדיק בשעת המלווה מלכה" היו חוזרים ומדברים במשך ימים רבים בהתקהלויות החסידים בתוך העיר סקווירה. ומשם נפוצו עיקרי השיחות אל עדות החסידים, שבשאר הערים והעיירות שברחבי רוסיה
|
| אצל הצדיק מסקווירה לא היו מתגלגלים "המופתים מתחת לשולחנו", כמו אצל צדיקים אחרים. רבים מן הסביבה הקרובה והרחוקה היו באים אליו בשעת מצוקה ופנו אליו, שיבקש רחמים עליהם. הרבי לא נהג להבטיח "רווח והצלה" אלא היה עונה אל מגישי הבקשות: "ה' יעזור", ותו לא
|
| שמעתי מפי חסיד סקוויראי קשיש - מעשה שהיה בבן כפר בריא אולם שבא אל הרבי, שיבטיח לו שחרור מהגיוס לצבא הרוסי, וכי לשכת הגיוס תפסול אותו מטעמי בריאות. תשובתו של הרבי היתה קצרה: "השם יתברך יושיעך", ולא הוסיף
|
| ראה הבחור, שאין הרבי נענה לו, נכנס אל בנו בכורו - ר' אברהם יהושע השיל זצ"ל, שהיה מפורסם כ"בעל מופת". הוא קיבל מאת הכפרי את ה"פדיון" וקיבל הימנו ההבטחה המבוקשת
|
| סיפרו את הדבר לאב על מעשה בנו. הזמין הצדיק אליו את בנו ושאל אותו על כך. אמר הבן: "אני נצרך גדול, ואותו יהודי צריך ישועה, והשם יתברך חייב לעזור
|
| נשק האב לבנו על מצחו והוסיף: למדרגה כזאת של אמונה לא הגעתי אני
|
| בשנת תרמ"ה, בימי שמחה לישראל - בעצם ימי הפסח - נסתלק הצדיק ר' יצחק זצוקלל"ה. בי"ז בניסן ניצחו האראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש. נאספה השמחה מיהודי סקווירה. וכאשר הגיעה השמועה לתפוצות ישראל גבר הצער על הסתלקותו של צדיק אהוב על רבים
|
