|
|
הצדיק ר' דוד-לייביני לבית סקווירה
|
|
|
| החסידים קראו לו בלשון חיבה: "ר' דוד לייביני". הוא היה אהוב על כל מכריו בכלל ועל חסידיו בפרט. בחיצוניותו בלבד משך תשומת לב. היה מן הספירה של "תפארת שבתפארת". בעל קומה, ולא למעלה מן המידה - קצת מעל לגובה ממוצע. והדרת פנים היתה לו, כל רואהו נהנה להזין עיניו בו. פניו שחומים מעט, ושערו שחור ומסולסל. שתי פאותיו סדורות תלתלים, בצורת שני בקבוקים קטנים, על צדעי פניו. זקנו השחור, שעיטר את סנטרו ואת לחייו הוסיף לו פאר. גוו הישר - זקוף, וכל גופו המחוטב עוררו בקרבך את ההגדרה - "איש יפה תואר ויפה מראה
|
| שלטה בו ההרמוניה בחיצוניותו, שהתאימה להרמוניה פנימית שבנפשו. זו ההרמוניה הפנימית השתקפה מאורח חייו, התנהגותו, ועל כך נשוחח להלן
|
| אציל היה, ועל גזע אצילים השתייך. היה נצר בשושלת האדמו"רים של משפחת טברסקי, כשהוא נמנה על הענף הסקוויראי. היה בן הזקונים של הצדיק ר' אברהם יהושע השיל, הרבי מסקווירה, זצוק"ל.
אחיו הבכור הרה"צ יוסף מאיר זצ"ל ממחנובקה, נתן לו את בתו לאשה.
לאחר נישואיו ישב במחנובקה וסקווירה לסרוגין. בסקווירה היה מתגורר בבית אביו הצדיק שלא הכירו. שכן אביו נסתלק מן העולם כשהוא פעוט עדיין. על הבית שמרה אמו ע"ה, שהיתה אשתו השניה של הרבי
|
| שם בסקווירה היתה לו ספריה תורנית גדולה. בספריה נמצאו גם ספרי פילוסופיה מימי הביניים: הכוזרי, מורה נבוכים, ספר העיקרים ועוד
גם ספרי מדע בטבע ובהיסטוריה, שנתחברו על ידי חכמים מימי הביניים היו כלולים בספריה הזאת, כגון "צמח דוד", "מגן דוד" מאת ר' דוד גאנו ז"ל, וספרים אחרים
|
| לא כרוב האדמורים בדורו היתה התענינותו רב-צדדית, ונוסף על לימודיו בפ"ת ובחסידות נהג מפעם לפעם לעיין בספרי החכמה
|
| היו לו ידיעות בטבע ובתכונה.
בלילות קיץ הבהירים היו מוצאים אותו מתהלך בחצר הארוכה והרחבה, כשהוא מתבונן בכוכבי השמים וידע לציין אחדים בשמותיהם, כפי שניתן להם על ידי חכמי התכונה, או כפי שנקראו בתנ"ך, כגון כימה, כסיל. לפעמים היה קורא לבנו הקטן החוצה ומצביע לפניו על קבוצת הכוכבים, הידועה בשם "העגלה הגדולה" ומלמד אותו למצוא באמצעותה את כוכב הציר - הוא הכוכב הצפוני
|
| הוא היה אומר לחסידיו, כי כשם שציוו חז"ל ללמד לבנים את מלאכת השחייה, אף כך חייב האב להרגיל את בנו לקבוע את מקומו של כוכב הציר, כי על ידו אפשר למצוא את רוחות התבל, וכך אפשר לקבוע באופן מדויק את המזרח ולפנות לכיוון הנכון בשעת תפילת "שמונה עשרה". אך יותר מזה, הידע ההוא, כאשר אדם תועה בדרך, מביא לו תועלת רבה. לפי כוכב הציר יכול הוא לכוון את המשך מסלולו
|
| בידוע, שחסידים היו מזניחים את תורת הדקדוק, אף על פי שהמשנה במסכת ברכות מדגישה את חובת הקריאה המדוקדקת באותיותיה של קריאת שמע, וברטנורא בפרושו כותב: "שלא יניח הנד, ולא יניד הנח" (פרק ב, ג) וכן לדעת היכן אות רפה, והיכן אות דגושה, כדי להבחין בין שווא נח ושווא נע וכו', יש לרכוש כמה כללים יסודיים בדקדוק
|
| הרה"צ ר' דוד לייב היה משנן לעצמו כללים אלה וגם השתדל להדריך בהם את בנו ולהרגילו לתפילה מדוקדקת.
גם בנוסחות התפילה היה מקפיד לברור לו את המתאימות ביותר, לפי דעתו. אביא כאן כמה דוגמות
|
| בברכות קריאת שמע של שחרית היה מצרף את הקטע: "בשפה ברורה ובנעימה" למילה שבאה אחר כך - "קדושה". כשהאות ו' מנוקדת בחולם, והמלה משמשת תואר למלה "נעימה". והסדר הרגיל בסידורים הוא שהמלה "קדושה" נמשכת למטה אחר "כולם כאחד עונים", ולפי קריאה זו ה-ו' מנוקדת בשורוק. בסידור "בית יעקב", נמצא הניקוד בחולם
|
| בתפילת "שמונה עשרה" של חול העדיף "חכמה בינה דעת" על "דעת בינה והשכל". ועל אלה שהיו מצרפים את שתי הנוסחות היה אומר בבדיחות הדעת: "יוסיף דעת יוסיף מכאוב" שכן, אם בברכת "חונן הדעת" היו אומרים הכל - גם מה שנתון בסוגריים, הרי גם בברכת "רפאנו" אינם מדלגים על שום מכאוב ומכה, אפילו על אלה המוקפים בסוגריים
|
| בשיחותיו עם חסידיו היה אומר, כי הנוסחות השונות בתפילה בעצם מקבילות הן ומביעות אותו רעיון ואותו רגש. וכמו שיש תרופות שונות לאותו סוג של מחלה, ולא רצוי לקחת שתי תרופות מקבילות בבת אחת, אף כך התפילות, שבאות לרפא את הנשמה לא צריך לערבבן ולאומרן יחד. כגון: בסיום תפילת "שמונה עשרה" - ב"שים שלום": "כולנו כאחד באור פניך". או לפי נוסח אחר: "כולנו יחד באור פניך". אולם יש המערבים ואומרים: "כולנו יחד כאחד
|
| מנקיי הדעת היה וגם בהתפללו, נהג לשפוך שיחו לפני אדון כל בשפה ברורה ונקיה מערבוב נוסחות.
ב "סלח לנו כי חטאנו" - לא היה מכה על ליבו בימים שאין אומרים בהם "תחנון", גם מנהג זה נהג על פי הנאמר בסידור "בית יעקב
|
| הצדיקים מבית סקווירה לא נהגו להגיד דברי "תורה" כשערכו "שולחן" בשבתות.
האדמו"ר מסקווירה-קאזאטין נבדל מהם בנידון זה והיה אומר תורה. "התורה" שלו הצטיינה ב"פשט" מתובל במעט "דרש", כשהם משולבים ברעיונות, שאובים מספרי הפילוסופיה של ימי הביניים, שהיה מעיין בהם, כפי שנאמר למעלה
|
| מה היו הנסיבות שהביאו את הרה"צ ר' דוד לייביני לעקור מסקווירה ולעבור לקאזאטין. לאחר המהפכה ברוסיה קיוו היהודים, כי ימוש חושך ויזרח אור, אור החרות והדרור משעבודם של הצארים. אולם עד מהרה נכזבה תקוותם. ימים קשים הגיעו לגולה היהודית שברוסיה, ימים של מבוקה ומבולקה. אלפים ורבבות יהודים ניספו בימי השואה ההיא, שקדמה לשואה שבימי מלחמת העולם השניה
|
| השלטון המרכזי, שהתבסס בעיר הבירה, שלט ברפיון ברחבי המדינה, ולא היה בכוחו להגן על האזרחים הרחק מהמרכז. כנופיות מכנופיות שונות פשטו על כפריה ועריה של רוסיה והביאו מהומה ומבוכה בכל. בימי מהומות אלו סבלו במיוחד היהודים. להקות להקות של שודדים חדרו לתוך עיירות יהודיות והן שדדו, רמסו ורצחו, ודם רב נשפך, ואין מי שיעצור בעדם.
והממשלה, כדי לקיים את שלטונה בימי המבוכה הגדולה הסתפקה בכך, שהחזיקה בידיה הדרכים הראשיות, במיוחד את עורקי המסילות ברזל. בין תחנת רכבת אחת לשניה היו מסובבות רכבות משוריינות שהפילו חיתתן על הכנופיות, והן חששו להתקרב לגבולות של מסילות הברזל
|
| יהודים רבים, שנדדו וברחו מפני חרב נטושה, היו נמלטים אל הערים, ששכנו ליד תחנת הרכבת. העיר קאזאטין נבנתה ליד תחנת הרכבת הגדולה - תחנת צומת חשובה - בדרך קיוב-אודיסה
|
| חסידי סקווירה שבקאזאטין פנו אל הרה"צ ר' יהודה לייב, שיעבור לשכון ביניהם. הוא נענה להם, וטעם נוסף היה לו, כי בשעת צרה ליעקב רצה להמצא במקום קרוב לבני משפחתו שבמחנובקה. נעיר כאן, שמחנובקה נמצאת במרחק של כ-15 ק"מ מקאזאטין
|
| יהודי קאזאטין קבלו רבם בשמחה רבה. באותן השנים הקשות לא ידעו טעם נוגש. כנופיות הרוצחים לא פגעו בהם, והם נהנו מרווחה יחסית בתוך המצוקה הכללית
|
| אך הרווחה לא נמשכה לאורך ימים. צבאות הגנרל דניקין, שנלחמו בחילות הבולשביקים הרחיבו כיבושיהם. הם התקדמו מאודיסה לכיוון קיוב. לא הרחק מקאזאטין נתייצבה החזית בין צבא דניקין לצבא הבולשביקים. החזית הקרובה גרמה להרעת המצב של היהודים בקאזאטין. כל זה אירע בשנת תר"ף. בין שני הצבאות של האויבים היו מסתננים גדודים של ה"כנופיות", והיו פוגעים ביהודי קאזאטין. באחד הפיגועים האלה נפצע רבה האהוב של העיר, הצדיק ר' דוד יהודה לייב זצ"ל ולא קם ממיטת חוליו. הוא השיב את נשמתו הטהורה לאלקים בי"ב בשבט אותה שנה
|
| יהודי קאזאטין בכו מרה על האבדה הגדולה. עם סיום שנת האבל הקימו "ציון" על קבר הצדיק. ציון זה התקיים, לפי ידיעות שהגיעו מהתם, עד השנים האחרונות. ובודדים, ששרדו לאחר השואה, או ששבו לקאזאטין ממקומות מקלטיהם, היו עולים לקבר הצדיק להתפלל על עתיד טוב יותר
|
